ב”ה

ראיון עם הרב בנימין רוזנצווייג לרגל הוצאת ספרו החדש, “מסולאים בפז” על חומש בראשית.

הרב בנימין, אפשר קצת רקע על עצמך?
הרב בניום רוזנצויג: נולדתי במושב מבוא חורון בתשל”ו, ואת שנות לימודיי הראשונות עשיתי בשעלבים: בבית הספר היסודי האזורי ‘שלהבת’ ובחטיבת הביניים של הישיבה התיכונית שם. אח”כ למדתי בישל”צ.
זכיתי להימנות על המחזור המייסד של ישיבת ההסדר בר”ג על בסיס היכרות מוקדמת עם הרב יהושע שפירא שהיה נותן לנו – המעוניינים – שיעור שבועי בישל”צ.

בסמוך להיכרות עם הרב יהושע, בשבט תשנ”ד, זכיתי לשמוע לראשונה את הרב יצחק גינזבורג. בהמשך זכיתי להשתתף בשיעוריו, זכיתי להשתתפותו בחתונתי (והתוועדות משמעותית לפניה), וזכיתי שהיה סנדק לאחד מבניי. יש לנו סיפורים רבים אבל אולי אין כאן מקומם…

בר”ג זכיתי להתחתן, ואף בני הבכור נולד שם. כשחלפה שנה מלידתו עברתי לישיבת נחת רוח בתפרח בראשות הרב אבנר טוניק. גרתי שם 9 שנים.

תמיד עסקת בכתיבה?
במשך שנים התעסקתי בראש ובראשונה בתלמוד תורה לתינוקות של בית רבן.
זה התחיל בתלמוד תורה שזכיתי להקים במושב תפרח בקהילה של הרב טוניק, ת”ת “קורת רוח”. שם לימדתי שנתיים וחצי אינטנסביות במיוחד, כלומר שבעה ימים בשבוע!
ברוב התקופה הזו תפקדתי לבד מ8:00 עד 14:00 כל יום מימי החול. בשישי עד 13:00 אולי, ובשבת ‘רק’ כשעה וחצי.
היום היחידי בו לא התייצבתי בת”ת במשך כשנה וחצי היה כשאשתי ילדה, וגם באותו יום התקשרתי כל כמה דקות כדי לוודא שהכל בסדר.

באותם ימים פגשתי את הרב יצחק באיזו חתונה. הוא שאל אותי: קיבלת את הדיסק של פרק שירה שהוצאנו? עניתי בשלילה. הימים היו ימי ישראל ברמסון בהנהלת גל עיני. הוא היה שם בחתונה עם הרב יצחק, הרב פנה אליו: יש לך דיסק עבור בניום? “לא” ענה ישראל, “יש לי כאן רק את שלי הפרטי באוטו”. הרב הורה לו למסור לי את “שלו הפרטי”, זה באמת נתן הרבה לילדי הת”ת שחינכתי.

אחרי כן שימשתי קרוב לעשור מלמד בת”ת ‘שלום’ בר”ג לכיתות א’ ו-ב’ לסירוגין. היו אלו שנים משמעותיות מאד עבורי. הכרתי בהן את התורה בעומק שלא הכרתי לפני כן.

בהמשך התגעגעתי ללמד מבוגרים. עברתי לשמש כר”מ בישיבת ההסדר ברמת השרון, אך גם את הלימוד לתשב”ר לא הזנחתי. לימדתי מידי יום גם בגני החמ”ד בעיר גם בביה”ס היסודי, וגם בישיבת ההסדר. בחלק מן הערבים נתתי שיעורים נוספים בכמה מקומות.

בינתיים זכיתי להיות סבא.

מה גרם לך לעבור לאפיק אחר?
לפני כמעט חמש שנים, בר”ח אדר תש”פ נתגלתה אצלי מחלת סרטן המעי הגס, והגילוי הזה שינה באחת את מסלול חיי.
בהתחלה ניסיתי להחזיק ‘בשיניים’ את הלימוד לתשב”ר, אבל טיפולי הכימותרפיה התישו אותי וזה הפך לעיתים קשה מידי.

חברים עודדו אותי להשקיע את הזמן שהתפנה להוציא לאור את רעיונותיי וחידושיי בתורה. מאז זכיתי להוציא כמה ספרים:
“רוח אפינו” על דוד המלך, “מאה צימוקים” – חידות תנכיות (המערכת ממליצה!), “ותהי אסתר נושאת חן” על מגילת אסתר, “ויהי דברך לי לששון” – מבוא לספר ירמיהו וחוברת על התפילה בשם “לך אני הושיעני”.
כעת יוצא לאור “מסולאים בפז” על חמישה חומשי תורה. בינתיים יצא כרך על ספר בראשית ובימים אלה אני עובד על הכרך לספר שמות.

מה המקור לשם הספר?
לספר קראתי בשם היומרני “מסולאים בפז”, בעיקר כדי לעשות שם וזכר לבני ציון היקרים המסולאים בפז, בחורי ישראל החיילים, שאיבדנו במלחמה הנוכחית. הרגשתי שתורה שיוצאת בימים כאלה שאינה מתייחסת לאבדן הזה היא תורה מנותקת…

תוכל לספר לנו עליו קצת?
עדות שלי על הספר? הנחתום יעיד על עיסתו?

בכל זאת:
הספר, כמו ספרי הקודמים, הוא קצת תמונת ראי שלי, של הנפש שלי ותחומי ההתעניינות שלי. יש בו מצד אחד עיסוק אינטנסיבי בלימוד הפשט, אבל מצד שני ישנה גם חתירה ללקח התורני, וגם האזנה עמוקה לצלילים נוספים בתורה, של רמזים וצלילים.
בספר בעיקר התבוננויות מקוריות שלי. חלק מן המאמרים אלו דברים שכתבתי לעצמי בשנים עברו, וחלק אחר – עריכות מתמלולי שיעורים שהעברתי במקומות רבים. בשנת תשפ”ד התחיל איש יקר – ישראל עדין – ביזמתו לתמלל את שיעוריי שברשת, ועשה כן לכמעט מאה שיעורים. מתמלולים אלה נערכו מאמרים רבים.

בעין ‘סוציולוגית’ הייתי אומר שבספר יש עיסוק ‘גושניקי’ בפסוקי התורה (מלשון גוש עציון, כלומר נסיון להתמסר במאמץ לפשט) משולב עם אור החסידות ופנימיות התורה. איני יודע אם הצלחתי, אבל זו הייתה ועודנה בקשתי.

לשמוע את הצליל שבתורה – בהשראת הרב יצחק שליט”א
בספר ניכרת, לדעתי, ההשפעה העמוקה של ההקשבה של הרב יצחק לתורה: נכונות לשמוע קשת רחבה של צלילים, רמזים ותנועות. אגב, זכיתי שהספר מעוטר במכתב ברכה ממנו (כמו גם ספרי הראשון על דוד המלך).

יש בספר על בראשית פרק פלאי – בפרשת וישב – שנקרא” גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך”, הבנוי כולו על דברים שזכיתי לשמעם לפני שנים רבות מהרב יצחק והתחדשו לי בהם חידושים מרתקים בדרך הרמז.

[318 הפסוקים הרצופים נעדרי שם הוי”ה בסוף ספר בראשית והרמז המתוק לעניין המופיע בפרשת לך לך. ואידך פירושא – זיל גמור].

לתלמידיי אני משנן: את התגליות שלי, שהדליקו והסעירו אותי בתורה – מותר לכם לשכוח. עבורכם הברק שלי בעיניים כשאני מוצא משהו חדש ונפלא בעיניי הוא שעון מעורר לשים לב ולזכור את המענקים שה’ מרעיף עליכם בתורתו. התורה לא יכולה להיות שלימה בלי שכל אחד מאיתנו יספר את מה שה’ גילה לאזניו בתורתו.
“אֲדֹנָי יְ‑הוִה פָּתַח־לִי אֹזֶן וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי׃” (ישעיהו נ’, ה’), יש שישים ריבוא אותיות לתורה – ר”ת ישראל.

לדעתי זה חוט השוזר את כל ספריי.

פרויקט הניגונים
השעות הפנויות הרבות שהיו פתאם מנת חלקי, מצאו אפיק פעולה נוסף: הקלטות של הניגונים המשפחתיים שלנו.
סבתא אסתר רוזנצוייג-בידרמן ע”ה הייתה אוצר מהלך של עשרות אם לא מאות ניגונים חסידיים ששמרה ולימדה אותנו, שחלקם הגדול אינו מוכר היום. זה עצוב: כל אלו שהכירו את הניגונים נרצחו בשואה.
סבתא הייתה בת לחסידי רדזין-חלם.
כשחליתי הסתערתי על פרוייקט הקלטות של ניגוני סבתא. הקלטנו ניגונים רבים, אבל נשארה עוד מלאכה רבה. מקווה שאזכה להמשיך בעבודת ההצלה הקדושה הזו.

מתפלל שה’ ימשיך להעניק לי בחסדו הזכות הפלאית הזו להקשיב ולהטות אזן פה בתוך חיי השעה הסוערים והמאתגרים לדברי אלהים, חיי העולם שבתוכנו, ולשמוע בהם ללא הרף צלילים חדשים ומרעננים.

חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא!

אפשר לרכוש את הספר אצל הרב בניום – 0587923407,
בחנות דברי שיר בתחנה המרכזית בירושלים או באתר.

בתפילה לרפואה שלמה לרב בנימין דב בן רחל סימה בתושח”י.