בכל שבוע נערכת ב’קלויז’ – בית הכנסת החדש של קהילת ‘תורת חיים’ בגבעת שאול, ירושלים – התוועדות ליל שישי.
בשבוע האחרון, אור לכ”א חשוון, ההתוועדות היתה מיוחדת מהרגיל.

החברים נאספו להתוועד ולברך את יהודה פרל, מנכ”ל ‘הקול היהודי’ שזה לא מכבר עבר מיצהר להתגורר בירושלים.
יהודה יעבור השבוע אם ירצה ה’ ניתוח לתרומת כליה דרך עמותת מתנת חיים, וכך יציל חיים של יהודי או יהודיה חולים שכליותיהם חדלו מלתפקד ר”ל.

ב”ה, פרל הוא לא הראשון ולא השני מהחברים שעושה זאת.
יובל מירסקי, מחנך כיתה ג’ בת”ת תורת חיים סיפר בהתוועדות: “אני מורה של כיתה אחת, לא גדולה בכלל, ומבין ההורים של תלמידי הכיתה 3 תרמו כליה! זה דבר שאין כמעט בשום מקום” התרגש מירסקי, “כזו התנדבות, כזו אהבת ישראל ומסירות נפש למען יהודי אחר”.
אפילו בתוך המערכת המצומצמת של הקול היהודי זו לא התרומה הראשונה, גם כלייתו של אלחנן גרונר התחקירן שוכנת זה מספר שנים בגופו של יהודי אחר.

הרב יצחק שפירא דבר על היחוד היהודי המופלא של תרומת כליה, בפרט אצל שומרי התורה והמצוות, שנובע מהרגשה שכולנו אחד ממש. הוא הוסיף הסבר ממתיק מה יש ללמוד גם ממעגלים אחרים בעם ישראל ובעולם בכלל.

איתיאל גלעדי דיבר על ההתמסרות האישית לעזרה ותרומה ליהודי אחד, על רקע שליחות-חיים של סיוע לכלל ישראל. וקישר זאת להסבר שהיה השבוע בחוברת ‘נפלאות’ על ההשגחה הפרטית כראיה של פרט אחד, תוך ‘שכחה’ כביכול של העדר כולו, ועל הכח לומר “הנני” כששומעים בקשה לעזרה.

המנהג הטוב של התוועדות-הכנה להשתלת כליה, מתוך ההרגשה שהתורם הוא שליח-ציבור וכולנו מתרגשים בתרומה שלו, הונהג בקהילה בתרומת הכליה הקודמת, של ר’ מנחם שי’ שטרן.

מברכים בהצלחה גדולה ובריאות איתנה לתורם ולנתרם!