ביום ראשון שעבר, עמד נריה אופן בכיכר החטופים בתל אביב עם דגל יוצא דופן: דגל ענק בגודל 2X1.5 מטרים הנושא איור של בית המקדש ותחתיו הכיתוב “בית אלקים העולמי” בערבית. לצידו, תיק מלא בדגלים קטנים, גם הם עם אותו מסר. מה עומד מאחורי היוזמה ומה התגובות שהיא עוררה?

“בית המקדש – גם לדוברי ערבית”
המיקום הנבחר – כיכר החטופים – נבחר מתוך מחשבה תחילה. “זה מקום שפוקדים אותו אנשים אכפתיים, שמנסים לשנות מציאות” מסביר נריה, “והם גם חבר’ה עם זמן פנוי… אפשר לדבר איתם”.
השאלות לא איחרו להגיע: “כבר בדרך לכיכר אנשים עצרו אותי ושאלו שאלות. חלקם רצו להבין את המסר, מה כתוב כאן בכלל, ואחרים שקוראים ומבינים את השפה תהו מדוע הכיתוב בערבית.”

בשעות הארוכות בהן עמד שם, בין השעות 11:00 ל-17:00, התפתחו סביבו עשרות שיחות. חלקן קצרות, של כעשר דקות, ואחרות הפכו לשיחות עומק שנמשכו קרוב לשעה. השאלה הנפוצה ביותר שנשאלה הייתה: “מה כתוב על הדגל?”

“התשובה שלי פשוטה: ‘בית אלקים העולמי’.
אני מאמין שבית המקדש הוא בית תפילה לכל העמים, כולל למיליארד דוברי ערבית בעולם. זה מסר שמקרב, לא מרחיק” הוא מסביר. “בהמשך השיחות הזכרתי גם את מה שאמר מזכיר המדינה האמריקאי המיועד: ‘אני לא רואה סיבה שלא לבנות את בית המקדש. עם ישראל רק צריכים להחליט מה רוצים, איפה ומתי’. השאלה היא לא האם לבנות, אלא איך ולמה.”

חיבור לעבר עם מבט לעתיד
נריה מסביר כי בעיניו, יש להפוך מן היסוד את ההסתכלות על מושג המקדש, וממילא גם את הגישה לקשר שלנו עם שאר העולם.
לדבריו, כשאדם בתל-אביב חושב על בית מקדש עולה בדעתו דימוי של תקופת בית המקדש השני – כיתתיות, קנאות ושחיתות. “אבל כשחושבים על בית המקדש של שלמה המלך, המחשבות נוטות לכיוון אחר: מלכת שבא, יחסים דיפלומטיים חמים עם המעצמה החזקה בעולם אז – מצרים (עד כדי נישואי שלמה לבת פרעה) והכרה עולמית בחוכמת האלוקים” הוא אומר.

גם היום יש מקום לשאול על טיב הקשרים בין יהודים לעולם. “הרבה מראשי הממשל בארצות הברית מחותנים עם יהודים. כמובן, התבוללות היא דבר בעייתי מאוד ואסור הלכתית! אבל איך אנחנו משתמשים בקשרים הללו מבחינה לאומית? נטמעים ונבלעים ב’אמריקה הגדולה’, או מנצלים את הקשר על מנת להשפיע? אנחנו צריכים לראות בקשרים הללו הכנה לבניין המקדש – הזדמנות להאיר את חכמת התורה לעולם.”

“להשפיע על העולם, לא להיפך”
בעיניו, המפתח להצלחת עם ישראל הוא שילוב של קירוב אומות העולם לתורה לצד חיזוק והעצמת הקשר הפנימי בתוך עם ישראל ביום יום.
לא רק למסור את הנפש בשעת משבר ומלחמות. לנהוג בערבות הדדית ולקיחת אחריות בכל נושאי החיים השוטפים, ומתוך כך להשפיע על העולם.
“לכל יהודי יש נקודת אמת שדוחפת אותו להפיץ אותה ולהנהיג על פיה. זה נפלא, אבל כשנקודות האמת הללו מתנגשות אחת בשניה נוצרות מחלוקות פנימיות בעם, כמו שקורה היום”.
נריה מציע לאחד את נקודות המנהיגות הללו ולרתום אותן לטובת כל העולם: “אנחנו חייבים להוביל את העולם, לא להיות מובלים אחריו. להשפיע במקום לחשוש מה יאמרו. כשאנחנו משפיעים על העולם מתוך ערכינו, זה מה שמחבר אותנו ויוצר אחדות בין הגוונים השונים בעם.”

תגובות מהשטח: סקרנות לצד מחלוקת
במשך חמש שעות של עמידה בכיכר, התגובות היו מגוונות. “רוב האנשים התעניינו, שאלו שאלות ואפילו פרגנו. היו נערים, אנשים שנראו כמו קיבוצניקים, נשים תל אביביות ועוד, השיחות הסתיימו בהנהון, ‘רעיון יפה’ או ‘וואלה, מעניין…'” מספר נריה, “בעיקר זרענו בהם נקודה למחשבה, זווית התבוננות חדשה”.

עם זאת, כמובן לא כולם קיבלו את המסר בברכה. “שניים בלבד הגיבו בעוינות. אחד ניסה לגרום לי ללכת, כנראה מישהו מטעם המיצג של מטה משפחות החטופים, והשני חשב שבאתי ליצור ויכוחים. הוא ניסה לעשות בלאגן ולצעוק, אבל די מהר הוא הבין שהקהל מסביב פתוח לשיח, רוצה לשמוע ו’בצד שלי’, ועזב.”

תגובה מעניינת וכמעט הפוכה מהצפוי באה מצד כיתה של בני נוער: “למה בערבית? לא מתאים. זה ‘מלכלך’ את המקדש!” על כך הוא השיב: “יש מיליארד דוברי ערבית בעולם, לא רק המחבלים הנבלות מסביבתנו הקרובה. אני מכוון אל דוברי הערבית בשאר העולם, לא אלו שנלחמים בנו. אבל אדרבא” גם עבור הנערים הללו יש לו משימה: “אם זה מה שמפריע, יש לכם את האפשרות להפיץ מסרים חזקים אחרים כמו הקפדה על עבודה עברית, אהבת ישראל ואחדות ולחזק אותנו מבפנים.” הוא מציע, ומציג להם את המדבקות המפורסמות, ‘עבודה עברית – אהבת ישראל האמיתית’.

לסיום, נריה מזמין אתכם להצטרף אליו לסיבובי דגלים נוספים: “זו דרך ארוכה, אבל ככה מתחילים. נרים דגל, נסמן את היעד, ונתקדם יחד לעבר החזון.”

מי שרוצה להצטרף לגיחות כאלה, לעזור במכירת דגלים והפצה, או לחלופין לקנות דגל גדול למרפסת, דגלים או סטיקרים לרכב, וכן הלאה… מוזמן מאוד לפנות בטלפון או בווצאפ.
נריה אופן – 0524295171