ביום רביעי האחרון התקיים בישיבת “עוד יוסף חי” ביצהר כינוס ייחודי שמטרתו לבחון את הגבולות והתפקידים שבין הורים למחנכים בתהליך החינוכי של הילדים.
הכנס, תחת הכותרת “מחנכים מול הורים: מי אחראי על חינוך הילדים?”, התמקד בדיון מעמיק על שיתוף הפעולה החיוני בין שני הצדדים ואחריותם המשותפת בעיצוב דמותם ועתידם של התלמידים.
הערב החל בלימוד אבות ובנים משותף של תלמידי הישיבה הקטנה “דורשי יחודך” והוריהם.
לאחר מכן הצטרפו כולם לכנס המרכזי עם שני שיעורים ופאנל מרתק.
לאורך השנים, רבים מההורים נוטים לחשוב כי כאשר הילד גדל ומתחיל ללמוד במוסדות חינוך, האחריות לחינוכו עוברת לידיהם הבלעדיות של המחנכים. מנגד, המחנכים לעיתים מתמקדים בהיבטים הלימודיים והחינוכיים מבלי לשלב את ההורים בתהליך. הכנס נועד לשנות תפיסה זו ולהדגיש את הצורך בשיתוף פעולה הדדי ואמון בין שני הצדדים.
באירוע הועברו שתי הרצאות מרכזיות:
הרב גדי בן זמרה, ראש אולפנת מעלה לבונה, הבהיר ש”סמכות” יוצרת משמעויות רבות, הן בלשון העברית והן בנפש, והדגיש את החשיבות של סמכות פשוטה וברורה בחינוך. “בעשרת הדברות כתוב שבע פעמים ‘לא’, דוקא זה נותן למחונך כח”.
הוא המשיך ודיבר על החינוך שמורכב מ”גברא” – חויות סובייקטיביות ותפיסת עולם אישית, וגם מ”חפצא” – מציאות ברורה וגבולות מתוחמים ומחייבים. שני התחומים הללו יחד יוצרים שיח ותקשורת. פעמים רבות ההורים מעדיפים להיות יותר בתחום ה”גברא”, ולא בתחום של המסגרת והמחוייבות – גם בגלל הערכה והתפעלות מילדיהם ומהחיות שהם מגלים במציאות, וגם בגלל מבנה המשפחה שהוא פחות מסגרתי ומחייב.
הרב בן זמרה אמר שהוא מסכים לחלוקת העבודה הזו, בתנאי שיהיה אמון של ההורה במחנך שיתן לו כח: “אם הוא יעביר את האמון הזה – אני מסכים להיכנס תחת האלונקה הזו, להביא את המקום החפצאי של ה’, הן את התורה והן את ה’ בעצמו בלי כחל וסרק”.
אחריו דיבר הרב יצחק שפירא, ראש ישיבת “עוד יוסף חי”, על משמעות מצוות כיבוד הורים.
הרב שפירא הסביר שהיחס העיקרי שיש בין הורים לילדים הוא שההורים רוצים בטובת הילדים. “הם רוצים את קיומם, ורוצים בטובתם. עד כדי כך שהבני יששכר כותב שכשאדם מכבד את ההורים שלו הוא צריך כחלק מהכוונה שלו לכבד את ההורים להתכוין שיאריכו ימיו ושיהיה לו טוב. כשהאדם מרגיש כמה ההורים שלו רוצים בקיומו – אז הוא מרגיש גם את הרצון של ה’ מוחשי יותר. כשאדם מכבד את ההורים שלו – הוא מכבד בעצם גם את ה’, מכבד את מי שרוצה בקיומו ומי שרוצה בטובתו, לא סתם רוצה אלא זה התפקיד שלו בחיים”.
הרב שפירא קרא למחנכים לפתח את המקום הזה, ולעזור למחונכים להדגיש את הקשר הזה והתפיסה הזו של ההורים. גם כאשר היחסים לא פשוטים, מורכבים, יש כעס בין הילדים להורים, בין הילדים למורים, בין ההורים למורים, כל מקרה לגופו. אבל ככלל – הנקודה הפנימית היא שההורים רוצים בטובת הילדים וזה משהו שהמורים צריכים לאמץ אותו חזק. אמנם יש פער בין הרצוי למצוי, אבל העיקר זה הרצוי, העיקר זה מה שההורים רצו, ומה שיצא להם בפועל – זה שולי, זה פחות חשוב. זה פחות מציאותי וזה פחות דומיננטי בחינוך של הילד. מה שהם רוצים – משפיע יותר עמוק”.
לאחר מכן התקיים פאנל מחנכים בהנחיית מנחם בן שחר בהשתתפות ראשי ישיבות מובילים: הרב אורי ישראל שטטנר ראש ישיבת חרשה, הרב מאיר קץ ראש ישיבת נחלת ישראל – מגדל העמק והרב יוסי אליצור – ראש ישיבת דורשי יחודיך – יצהר.
הפאנל דן במשחק התפקידים שבין ההורים למחנכים, ובמהלכו עלו דגשים שונים על שאלות יסוד כמו גם שאלות פרקטיות ביחסי הורים ומחנכים, וכמובן שהיו הרבה סיפורים מעניינים מה”שטח”, עם לקחים חשובים.
שאלה מעניינת שעלתה בפאנל היא האם המחנכים הם שליחים של ההורים או שיש להם תפקיד נוסף.
הרב קץ אמר שהדבר דומה לדיון על השאלה האם הכהנים הם ‘שלוחי דידן’ או ‘שלוחי דרחמנא’. כך המחנך הוא גם שליח של ההורים, אבל שליח של הקב”ה להפגיש את הילד עם התורה והקשר לה’.
הרב אליצור טען שצריך לראות את כל החינוך כשליחות של ההורים, וגם כאשר נוצר פער בין ההורים לבין המחנך או התלמיד – על המחנך למצוא תמיד את המקום בו הדברים הטובים שנעשים הם מכח הרצון של ההורים בטובת הילד ובגדילתו.
הרב שטטנר דיבר על הצורך באמון הדדי ועל כך שכל צד – ההורים והמחנכים – צריך לכבד את השני, לא לנסות לעשות ‘עירוב תחומין’ ולצפות מההורה להיות חלק מהמוסד החינוכי או מהמחנך להיות זהה לצורת החיים של ההורים.
בישיבת ‘עוד יוסף חי’ אומרים: “שמחנו מאד לארח את הרבנים החשובים, ולקיים כנס משמעותי וחשוב בסוגיא מרכזית בחינוך. אנחנו מקוים להמשיך וללבן יחד סוגיות חשובות, מתוך אור של תורה ושמחה של דיבוק חברים”.
לצפיה בכנס המלא:
הכתבה פורסמה גם בערוץ 7.
כל התמונות באדיבות הצלם, אלעזר ריגר.















































